החצר

זו הייתהחצר גדולה לביתו של אלוהים, או המשכן , שעמדבזה בקצה העליון שלו; זה היה סגור, אך פתוחלאוויר; ובו, בין הכניסה לתוכווהמקום הקדוש , עמדהמזבח עולה , לפני שתואר ,ועל צד אחד שלשהכיורלכהנים לרחוץב; לזהעם ישראל התקבלו ,ושם הם הביאו את קורבנותיהםוישתחו : זה היה אופייני לכנסייה גלויה של אלוהים על פני האדמה , אשר, אם כימתחם,והוא מופרדמהעולם, אך מורכב מפרופסורים, טוב ו רע, של קדושים וצבועים אמיתיים ; כלבית משפט זה ישראל של כל דמות , מין,ומדינה נכנסה . בתקופתו של דוד זה היה מחולק לבתי משפט שונים , ומה ענה לו כאשרהמקדש נבנה היומספר הדירות שנקראים בתי המשפט של הכהנים , שבו הם הקריבו , ובית המשפט של ישראל, שבו בני ישראל גברים סגדו , ובית המשפט שלהנשים, שבו הם היו בעצמם ; ובתקופות מאוחרות יותר היה בית משפט אחר , בנפרד מאלה , הנקרא בית המשפט שלהגויים , שלתוכו הם עלולים להיכנס; והתיאור של בית משפט זה מתחיל בצד הזה שלושנמצא דרומית מלא : לא יהיה שטיחיםלבית המשפט של שישה משזר של אמות מאה ארוכותלצד אחד ; לצד הדרומי ; ותליות אלה, עם שאר כל העבר, הפכו את בית המשפט,והיוהקירות שלו; ואנו למדיםמכאן, שזה היה אחד מאה אמה או חמישים מטר ארוך , על פיהחישוב המשותף שלאמה ; למרות שזה היה שלושה מאה סנטימטרים יותר , אמה זה להיות שלושה סנטימטרים יותר ממה שאמור בדרך כלל . תליות, תשר , או וילונות אלו ,לכךבגרסאות שהם נקראים באופן שונה , היוהמתחם שלבית המשפט; הם היו עשויים מפשתן עדין , שש פעמים מעוות, אבל לא בצבעים שונים,והסקרנות שחוללו עם עבודה ערמומית, כיריעות המשכן היו ; ובהתאם למשמעות שלהמילה , הם היו מחושלים מלאים חורים , כמו חורי לולאות , או בצורה של רשת; כך שלמרות שהם כל הזמן אנשים מלהיכנסב, הם עלולים לראות דרך , ודרכם אפשר לראות את מה שעושים בבית המשפט :וכל זה יכול לסמלשהכנסייה גלויה של אלוהים על פני האדמה מופרדת מהעולם,וצריכים מורכב של גברים נקראים לצאת מזה ,ושל כאלהשהם בלבוששבפשתן עדין , נקי ולבן, את הצדקה של הקדושים ,ובו היא את צדקתו של ישו,ושיש להם כלפי פנים והן כלפי חוץ קדושה ; ולמרות שאף אחד, אבל מי שהודו חברים זה יכול לקחת חלק של תקנותיה, אך אחרים עשויים להיות צופים של מה שנעשה בו

שמות 27:9-19

 וְעָשִׂ֕יתָ אֵ֖ת חֲצַ֣ר הַמִּשְׁכָּ֑ן לִפְאַ֣ת נֶֽגֶב־תֵּ֠ימָנָה קְלָעִ֨ים לֶחָצֵ֜ר שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר מֵאָ֤ה בָֽאַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ לַפֵּאָ֖ה הָאֶחָֽת׃

¹⁰ וְעַמֻּדָ֣יו עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃

¹¹ וְכֵ֨ן לִפְאַ֤ת צָפֹון֙ בָּאֹ֔רֶךְ קְלָעִ֖ים מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ עֶשְׂרִ֗ים וְאַדְנֵיהֶ֤ם עֶשְׂרִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃

¹² וְרֹ֤חַב הֶֽחָצֵר֙ לִפְאַת־יָ֔ם קְלָעִ֖ים חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָֽה׃

¹³ וְרֹ֣חַב הֶֽחָצֵ֗ר לִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃

¹⁴ וַחֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֛ה קְלָעִ֖ים לַכָּתֵ֑ף עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃

¹⁵ וְלַכָּתֵף֙ הַשֵּׁנִ֔ית חְמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה קְלָעִ֑ים עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃

¹⁶ וּלְשַׁ֨עַר הֶֽחָצֵ֜ר מָסָ֣ךְ ׀ עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתֹולַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם עַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם אַרְבָּעָֽה׃

¹⁷ כָּל־עַמּוּדֵ֨י הֶֽחָצֵ֤ר סָבִיב֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף וָוֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃

¹⁸ אֹ֣רֶךְ הֶֽחָצֵר֩ מֵאָ֨ה בָֽאַמָּ֜ה וְרֹ֣חַב ׀ חֲמִשִּׁ֣ים בַּחֲמִשִּׁ֗ים וְקֹמָ֛ה חָמֵ֥שׁ אַמֹּ֖ות שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃

¹⁹ לְכֹל֙ כְּלֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן בְּכֹ֖ל עֲבֹדָתֹ֑ו וְכָל־יְתֵדֹתָ֛יו וְכָל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר נְחֹֽשֶׁת